החלטה בתיק פר"ק 37260-09-11

לפניי ערעור על החלטת המנהל המיוחד מיום 28.8.12, שבה דחה תביעת חוב שהגישה עמותת הקרן להנצחת החייל שלמה אלפסי ז"ל (להלן: "המערערת") ושמעון אלפסי, בגין טענתם לחוב דמי שכירות למבנה ברחוב התחיה 1, רחובות (להלן: "הנכס"), בסכום של 840,000 ש"ח (לפי 10,000 ש"ח לחודש).

רקע:

עיריית רחובות היא הבעלים הרשום של הנכס. בשנת 1984 פנה המערער לעיריית רחובות, בבקשה להקצאת שטח קרקע לצורך הנצחת בנו, שלמה אלפסי ז"ל, והקמת בית כנסת שייקרא על שמו, לצורך זה אף הקים את המערערת.

ביום 11.6.84 הקצתה העירייה למערערת, לצורך בניית בית כנסת, שטח בשכונת דניה (גוש 3705 חלקה 370). הבניה הותנתה בבניית המבנה על עמודים מעל שתי כיתות גן.

גני הילדים לא הוקמו עקב ביטול תקציב משרד החינוך להקמתם, אך בית הכנסת הוקם בקומה השנייה של המבנה. בקומת הקרקע של המבנה נוצר חלל ריק, המערערת ביקשה לעשות שימוש גם בחלל זה, והעירייה נתנה הסכמתה לכך.

ביום 9.6.99 נחתם חוזה בין עיריית רחובות לבין המערערת, שבו הוסכם כי המערערת רשאית להשתמש בקומה השנייה של המבנה לצורך בית הכנסת, ובקומת הקרקע לצורך פעילות תרבותית או גני ילדים בלבד (סעיף 6 בהסכם). עוד הוסכם כי העירייה תהיה רשאית בכל עת להודיע למערערת כי היא זקוקה לקומת הקרקע לצרכיה (סעיף 9), כי עם פינוי קומת הקרקע תשלם העירייה לעמותה פיצוי בעבור השקעותיה (סעיף 10), וכי העמותה מתחייבת שלא להתיר את השימוש במגרש או במבנה לאחר בין בתמורה ובין שלא בתמורה (סעיף 14).

דיון נפרד במחלוקת סביב הנכס הנדון קיימתי בעניינה של עמותת אור לציון רחובות (בפירוק), במסגרת בקשה 21 שבה התבקשתי לאשר הסכם שכירות בין המערערת לבין עמותת אור לציון. בסופו של דבר, הודיע המנהל המיוחד כי  המערערת " ככל הנראה, הצהירה הצהרה שאינה עולה בקנה אחד עם העובדות המתוארות בתגובת העיריה שכן, היא אינה רשאית להעביר את החזקה בנכס לגורם אחר ובוודאי שאינה רשאית לגבות דמי שכירות ולהפיק רווחים בגין כך. על כן, ככל שלא יוכח אחרת, עמותת אלפסי אינה זכאית לתשלום, ואישור הסכם השכירות עמה מתייתר".

שתי בקשות נוספות באשר לנכס עמדו לפניי אף הן ואזכירן להלן.

דיון והכרעה

אין חולקין כי הבעלים הרשום של הנכס היא עיריית רחובות, וכי הנכס אינו בבעלותה של המערערת, ואף לא הייתה לה כל זכות להעביר את השימוש בו לאחר. כך קובע סעיף 14 להסכם בין  עיריית רחובות למערערת:

"העמותה מתחייבת שלא להתיר את השימוש במגרש ו/או במבנה לאחר, ולא לתת או להעביר איזו שהיא זכות במגרש לאחר במישרין או בעקיפין, בין בתמורה ובין ללא תמורה."

בתגובה שהגישה העירייה היא הודיעה לבית המשפט:

" בסעיף 14 לחוזה נקבע כי עמותת אלפסי לא תתיר את השימוש במגרש ובמבנה לאחר ולא תעביר לאחר כל זכות במגרש. בפועל נמסרה החזקה בקומת הקרקע לעמותת אור לציון - רחובות ... עיריית רחובות מבקשת להחזיר לעצמה את החזקה בקומת הקרקע של המבנה מכח הוראת סעיף 9 לחוזה שנערך בינה לבין עמותת אלפסי, שכן הנכס דרוש לה לצרכיה".

עוד הודיעה העירייה כי " הביעה הסכמה לאפשר את המשך תפעול גני הילדים בקומת הקרקע באמצעות עמותת אור לציון-רחובות ... על מנת לסייע לעמותה לצאת מהקשיים אליהם נקלעה", תוך שהדגישה כי " בכל מקרה, לעמותת אלפסי אין כל זכות שבדין למסור את החזקה והשימוש במבנה לאחרים".

מטעמים אלו, ומן הטעם שעיריית רחובות התחייבה לשלם למערערת פיצוי בגין השקעותיה בנכס, קבעתי, בדיון שנערך ביום 13.6.12, כי המנהל המיוחד ישלם את דמי השכירות לעירייה, וכי המערערת תוכל להמשיך ולנהל את פעילות גן הילדים במקום כסדרה.

ביום 12.8.12 התקיימה ישיבה נוספת, לפני חברי השופט אהרן מקובר, בקשר עם שתי בקשות אחרות שהוגשו בעניין הנכס: האחת, בקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט שהגיש המנהל המיוחד, בגין פעולות שנקטה המערערת, אשר מנעו מהעמותה את השימוש בנכס, והשנייה  בקשת המערערת לפנות את העמותה מן הנכס. בקשת הפינוי שהגישה המערערת נדחתה, ובשל הנסיבות המיוחדות לא ניתן צו לפי פקודת ביזיון בית המשפט.

המערערים משליכים יהבם על פסק דינו של בית משפט השלום ברמלה (תא"ק 16288-07-09) שבו נקבע כי למערערת "זכות שימוש בלעדית" בנכס. אלא שהמערערים מתעלמים מקביעות בית משפט זה שהוזכרו לעיל, ואף בחרו להתעלם מהמשך הדברים שהם עצמם הביאו בכתב הערעור, היינו שזכות השימוש האמורה מותנית " כל עוד העיריה לא ביקשה לקבל לחזקתה את גני הילדים".

זאת ועוד. פסק הדין של בית משפט השלום לא עסק כלל בשאלת זכאותם של המערערים לדמי שימוש, או דמי שכירות, בגין הנכס, אלא רק בשאלה המצומצמת של רשות השימוש שהוענקה למערערים, כל עוד לא דרשה העירייה את השבת הנכס. במועד הגשת התביעה לבית משפט השלום ברמלה טרם דרשה העירייה את השבת החזקה בנכס, שלפיכך נקבע כי זכות השימוש בידי המערערת, וזאת אף מבלי שצורפה העירייה להליך בבית משפט השלום.

כאמור, בהליך לפניי ביקשה עיריית רחובות להחזיר לעצמה את החזקה בנכס, והתחייבה לפצות את המערערת בגין השקעותיה בו (בהתאם לסעיף 10 להסכם הנ"ל).